חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

בוסל נ' חברת נירלט בע " מ

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
52788-08
30.3.2011
בפני :
ירון בשן

- נגד -
:
עמירם בוסל
:
חברת נירלט בע " מ
פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק שמייחס התובע לשימוש בצבע שרכש מהנתבעת עפ"י ייעוץ שלה. התובע טוען לזכותו לפיצוי בשל ייעוץ רשלני ומכח תעודת אחריות. לתובע שני מבנים עם גגות אסבסט ששטחם כ-1000 מ"ר, שבשנת 1996 צופו בפוליאוריתן מוקצף (חומר שהכל מסכימים על רגישותו לחשיפה לגשם ולחום שמש) וצבוע. בשנת 2002 הופיעו סדקים והתבקעויות על הציפוי. התובע רכש מהנתבעת צבע "פריימר X" ויישם אותו בעצמו ובעזרת פועל על הגגות. לדבריו ייעץ לו עובד הנתבעת איך לדלל את הצבע וכיצד ליישמו, ביקר באתר העבודה פעמיים במהלכה ועם סיומה נתן תעודת אחריות ל–5 שנים. טוען התובע, שכבר אחרי 3 שנים החל הצבע להתבקע ולהתקלף והפוליאוריתן שתחתיו נחשף ונפגע. מהנדס חיווה דעתו שהצבע שנרכש מהנתבעת שחוק לגמרי ולא מגן עוד על הפוליאוריתן. לפי עצתו פנה למר שטרית, אשר חידש את שכבת הפוליאוריתן וגם צבע אותה.

עדי ההגנה אישרו, שהגיעו למקום, בעקבות פניית התובע, והבחינו בליקויים בגג. לדעתם, הפגם לא היה באחיזת הצבע בפוליאוריתן אלא בשכבת הפוליאוריתן עצמה. לדעתם, שכבה זו היתה בתהליך של בליה, היו בה חורים והיא התפוררה. בעת שביקרו במקום הם מצאו שם חלקי פוליאוריתן שהתנתקו מהגג אך שכבת הצבע עדיין היתה צמודה אליהם. התובע לא הכחיש תיאור זה. לשיטתם, התקלה לא נבעה מפגם בצבע, אלא מפגם בתשתית שעליה הונח.

המחלוקת נוגעת, עם כן, לא למצב הגג, אלא לסיבתו ולסדר האירועים: לדעת התובע, "נשחק צבע המגן" וחשיפת הפוליאוריתן לפגעי הטבע גרמה להתפוררותו. לדעת הנתבעת, התפורר הפוליאוריתן שהיה בלוי מתחילה, מתחת לשכבת הצבע שהיא כשלעצמה היתה תקינה לחלוטין.

בפי התובע שני קווי טיעון מרכזיים: (א) שהתקיימו תנאי האחריות. לשם הצלחה בקו טיעון זה היה עליו להוכיח של"פריימר X" קרה אחד מהדברים שמוגנים בכתב האחריות. (ב) שהתובעת התרשלה במתן עצה רעה. לכאורה, לשם הצלחה בקו טיעון זה היה עליו לפרט (ולהוכיח) מה בדיוק יעצו לו – מה עשה בפועל – ומה מתוך הפעולות שעשה גרם לנזק. פירוט כזה לא ניתן.

התובע הגיש חוו"ד של המהנדס שחר צבי, אלא שעד זה לא התיצב לחקירה נגדית והתובע ויתר על ההסתמכות עליה. בהעדרה, נשמטה הקרקע מתחת לתביעתו. ראוי לציין, שגם חווה"ד שהוכנה, היתה חסרה ביותר. בסופו של דבר, נוהל ההליך מבלי שהובאה כל עדות של מומחה. לא הוצגו צילומי "הזירה", החלקים שניזוקו, תצלומי תקריב של ה"צבע השחוק" (או מדידה של עוביו) ואף לא דגימות פיזיות שבהן ניתן היה לבצע בדיקות מעבדה. לא הובאו ראיות ממשיות על תכונות הפוליאוריתן או ה"פריימר X" תוחלת החיים ה"טבעית" של הפוליאוריתן, התאמת ה"פריימר X" לצביעתו ושיטת העבודה הנכונה לצביעה זו (הצדדים הסכימו שמר שיטרית לא מעיד עד מומחה). לא הוכח מהו עובי שכבת הצבע שצריך היה למרוח על הפוליאוריתן וגם לא הוכח מה היה עובי השכבה שנמרחה בפועל. לא הובאה כל ראיה בשאלה אם "פריימר X" בכלל יכול "להשחק" ואפילו לא הוסבר מהי "שחיקה" של צבע. למעשה, לא הובאה עדות מומחה באף אחד מהעניינים הרבים שהוכחתם נחוצה לבירור אמיתי של התביעה ואפילו לא חוו"ד שמאי להערכת הנזק.

למעשה, סיכל התובע בירור ממשי של תביעתו ע"י ירידה לפרטים וגרם לכך שבמקום בירור מנומק של עובדות מוכחות היטב, יתנהל המשפט על סמך "התרשמויות" ואמירות כלליות של בעלי ענין. אפילו את הראיה האלמנטרית, שהשגתה קלה מכל – תצלומים של הרכוש שניזוק – לא הציג התובע. קשה שלא לראות מחדל זה, כשהוא לעצמו, כחותר אנושות תחת אמינות התביעה. מכל מקום, די היה במחדליו של התובע בהגשת ראיות נחוצות כדי להצדיק את דחיית התביעה.

בהעדר חוו"ד והנמקה מדעית, קיוויתי שניתן יהיה להפיק מסקנה כלשהי ממראה עיניו של בעל המלאכה שתיקן את הנזק – אך גם זה לשווא. עד התביעה משה שטרית, לא יכול היה לומר, עפ"י מה שראה, מה היתה הסיבה לכך שהגגות היו במצב שבו מצא אותם – האם נבע הדבר מליקוי בצביעה, או מפגם בתשתית שעליה הונח הצבע.

גם כך, ממסכת הראיות הפגומה והחסרה שבפני, ניתן ללמוד את המסקנה שלתביעה אין בסיס.

מהתובע שמעתי, שבשנת 2002 עוד לפני הצביעה, החל ציפוי הצבע על הגג להסדק. התובע העיד על עצמו שעיסוקו בצביעה ובנגרות והוא יודע שלפני שמניחים צבע יסוד יש לוודא שהשטח נקי, מוכן ולא רעוע. בתצהירו ובעדותו של התובע דובר על כך שהוא יישם בעצמו את הצבע בעזרת פועל שלו. סופר על מריחת הצבע באמצעות מברשות אך לא נאמר דבר וחצי דבר על ביצועה בפועל של פעולת ההכנה שחייבת להעשות בטרם צביעה. שתיקת התובע רועמת – ומתיישבת היטב עם טענת עדי ההגנה, שמצאו באתר חלקי פוליאוריתן שהתנתקו מהגג ועדיין היו צבועים. מכאן שסבירה המסקנה, שהנזק לא התרחש בשל צבע פגום, או הדרכה לקויה, אלא מפני שהתובע חסך בתיקון הפוליאוריתן הפגום שעל גגו וגם בביצוע עבודת ההכנה וצבע אותו כפי שהיה, על פגמיו.

מכיוון שהתובע פעל ביודעין בניגוד לדרך העבודה הנכונה, הרי שהוא כלל לא הסתמך על "ייעוץ" שקיבל מהנתבעת וגם אינו זכאי להסתמך על כתב האחריות, שניתן בסיום העבודה בשנת 2002. שם התחייבה הנתבעת שהיא אחראית "לאי קילופו, התבקעותו או התפוררותו של פריימר X" (ההדגשה שלי י.ב.) למשך תקופה של 5 שנים. דומה שהתובע מתעלם מכך שעל מנת שהנתבעת תחוב לפי תעודת האחריות היה צריך להוכיח שהתקיימו עובדות מסויימות ולא רק ש"נגרם נזק לגג". והנה, מהראיות עולה ש"פריימר X" כשלעצמו לא התקלף, לא התפורר ולא התבקע, אלא שכך קרה לפוליאוריתן שתחתיו! ממילא, לא חל בנסיבות אלה כתב האחריות.

מן הראוי לציין, שהתובע טען רק ל"שחיקה" של שכבת הצבע. כל-פי לשונו, אירוע כזה כלל לא מכוסה בכתב האחריות. דומני שמשמעות ביטוי זה היא, ששכבת הצבע היתה דקה מדי. ברור שהנתבעת לא נתנה לתובע אחריות על עובי שכבת הצבע. לכאורה, עוביה של שכבת הצבע נגזר מטיב עבודת הצביעה ולא מתכונות הצבע עצמו. עם כל הליווי וההדרכה שנתנה, לא התיימרה הנתבעת לערוב לטיב עבודת התובע עצמו. כשטען עד הגנה שהתובע השתמש ב"פריימר X" גם לעבודות נוספות (ובמשתמע, השתמש בכמות קטנה מדי לצביעת גגו), הכחיש זאת התובע.

מכיוון שכתב האחריות לא חל על המקרה, לא אדון בטענות באשר לתחולת ה"תנאים" לאחריות.

התובע טוען שעובדי הנתבעת נתנו לו עצה רשלנית. בשום מקום לא העיד התובע מה בדיוק יעצו לו לעשות – והוא גם לא הוכיח מה בעצה שקיבל היה מוטעה. לשיטתו, יועצי הנתבעת "ראו" את הגגות ואת עבודת התובע ו"אישרו" אותם בתעודת האחריות. אם בסופו של דבר נגרם נזק, עובר אליהם הנטל להוכיח שלא התרשלו – ולדעתו הם התרשלו.

בטיעון זה מידה רבה של התממות. היועץ של הנתבעת ניזון ממידע שסיפק לו התובע עצמו, הן מתחילה באשר לטיב המשטח שעליו עבד והן בדיעבד באשר לביצוע העבודה בפועל. הדבר נגזר מטיב אתר העבודה והיה ברור לתובע עצמו, כך שלא היתה לו מעולם ציפיה לגיטימית שמישהו זולתו אכן בדק את מצב הגג או את שיטת העבודה שבה נקט בפועל. בהתחשב בהערכתו העצמית של התובע את מיומנותו המקצועית ("כל דבר אני צובע" בלשונו), גם אין זה סביר שציפה ל"השגחה צמודה".

שטח הגגות שנצבעו כ- 1000 מ"ר. גובה הגג האחד כ – 4 מ'. הגג השני משופע וחלקו הנמוך בגובה של כ – 180 ס"מ. מר קופמן העיד שראה את הגג ממדרגה מאולתרת, אך כמובן שיכול היה לבחון מקרוב רק את חלק הגג הקרוב אליו. התובע סבר שהוא היה יכול לעלות לגגות. מר גרוס, שהגיע עם מר קופמן לבחון את הנזק שלוש שנים אח"כ, סיפר גם הוא על עמידה על "מדרגה" מבלוקים.

מעמדת תצפית כזאת ברור שיועצי הנתבעת לא יכולים היו לבדוק עבור התובע את מצב התשתית שעליה התכוון לצבוע ב"פריימר X". לכל היותר הם יכלו לראות חלק קטן מהגג ולשמוע מהתובע אודות מצב שאר הגג. הם העידו שכך הם נוהגים לעשות. ראוי לזכור, שהנתבעת מכרה לתובע צבע – היא לא פיקחה עבורו על בניה ולא סיפקה לו שירותי הנדסה, או אדריכלות. סביר בעיני, שבנסיבות כאלה, יתנו עובדיה לתובע ייעוץ עפ"י מה שהם מצליחים לראות ממקום עמידתם ולפי מידע נוסף שמספק להם התובע עצמו. התובע עצמו לא ידע אם מר קופמן עלה בפועל אל הגגות. מכך ברור שלא נוצרה אצלו מעולם ציפיה, שהעצה שקיבל מבוססת על "בדיקת" תשתית הפוליאוריתן שעל הגגות. ממילא, ודאי שברור היה לתובע, שהעצה מבוססת במידה רבה על המידע שסיפק בעצמו.

סביר שכך נמשך הליווי גם בעת העבודה מר גרוס אמר שהוא מדריך את הלקוחות כיצד להשתמש בחומר ומניח שאם יתקלו בבעיות הם יקראו לו. בתום העבודה הוא מגיע למקום, בוחן את האתר ככל שהדבר אפשרי ואם יש התאמה בין כמויות הצבע שנרכשו ושטח האתר, הוא מניח שהלקוח השתמש בצבע כראוי ונותן תעודת אחריות. הוא לא רואה טעם לפקח על תהליך הצביעה עצמו שכן, לקוח שיודע כיצד להשתמש בחומר, ובוחר בכל-זאת לא להשתמש בו כראוי, יכול לנהוג כשורה בעת שהיועץ נמצא במקום ומיד כשיסתלק לשנות מדרכיו. איני רואה כיצד יכולה הנתבעת לנהוג, מבחינה מעשית, בדרך אחרת. על מנת לראות את עובי שכבת הצבע שמורח התובע ולוודא שהצביעה נעשית על משטח שהוכן היטב על הנתבעת להעמיד לו פיקוח צמוד (וקרוב – וכל זה על גבי גג אסבסט) ולא סתם "ליווי".

לסיכום, מהראיות לא עולה כלל המסקנה שהנתבעת נתנה לתובע עצה רעה – לא בנוגע להתאמת החומר שמכרה למטרותיו, לא באשר להתאמת הגג לצביעה ולא באשר לאופן ביצוע העבודה. התובע נכשל בהנחת התשתית לכל אחת ואחת מהחוליות הנחוצות להוכחת טענתו. אל מול התסריט שהציג התובע, מצטייר תסריט חלופי: התובע רצה "להאריך את חיי הפוליאוריתן" ולחסוך כסף. לשם כך צבע את הפוליאוריתן "כפי שהוא" בלי להשקיע בתיקונו, או בהכנתו לצביעה וגם תוך שימוש בכמות צבע קטנה ככל האפשר. מכיוון שאתר העבודה לא היה נגיש לפיקוח ממשי של הנתבעת, סיפר התובע ליועץ "את מה שצריך", כדי לקבל את תעודת האחריות. כך השיג התובע "שתי ציפורים" יחדיו: שיפץ את הגג בזול ועיכב את השיפוץ היקר בשלוש שנים גם השיג "תעודת אחריות". תסריט חלופי זה נראה לי סביר הרבה יותר מהתסריט שהציע התובע.

הצדדים העלו טענות נוספות שבירורן לא היה נחוץ להכרעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>